רע"א 3623/22

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור. הבקשה הוגשה בעקבות מחלוקת על בעלות על נכסים ופסק בוררות שהתקיים לאחר מכן. המבקש, נור, טען כי בית משפט השלום נעדר סמכות לדון בתביעה, וכי פסק דין קודם מהווה מעשה של בית המשפט, המונע מעלי – הצד השני המעורב – להעלות טענות חדשות. עם זאת, השופט דחה טענות אלה. הם הבהירו כי בתי המשפט שמרו באופן עקבי על סמכותם להשלים פסקי בוררות וכי התרחישים שבהם ניתן לתקן את פסק הבוררות אינם ישימים במקרה זה. כמו כן, נקבע כי פסק דינו של בית משפט השלום בעניין ביצוע פסק הבורר אינו מחייב בהליך הנוכחי, שמטרתו לבסס את זכויותיהם וחובותיהם של הצדדים בעקבות אי קיום פסק הבוררות. בנוסף, השופטת ציינה כי גם אם בית המשפט יקבל את טענותיה של נור בדבר סמכות השיפוט, התוצאה לא תשתנה, שכן ההסכם המקורי נחתם כאשר נור ועסמת היו קטינות, ולפיכך הוא בטל. לבסוף, דחה השופט את הטענה להפרה יסודית של פסק הבוררות, והדגיש כי פסק הבוררות עצמו ברור באשר לאופי המותנה של חובתו של עלי להעביר זכויות קניין. ככלל, בקשת רשות הערעור נדחתה מחוסר הצדקה, ופסקי הדין הקיימים של הערכאות הנמוכות יותר אושרו.