ע"פ 1182/14

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על גזר דין פלילי. המערער ביצע עבירה של הוצאת קטין אל מחוץ לגבולות ישראל, בפרט לשטחי הרשות הפלסטינית, אשר היוותה מעשה רשלני שהביא להוצאתו של הקטין ממשמורת המערער. בית משפט קמא המקורי גזר על המערער 24 חודשי מאסר. בשקלול הטיעונים שהוצגו, מדגישה השופטת את ההבחנה בין סטנדרט הענישה לבין מתחם הענישה ההולם, ודוחה את טענת בא כוח המערער כי פסיקה קודמת יכלה לקבוע את העונש ההולם. השופט מציין את חומרת העבירה, ומדגיש את הסיכונים הנשקפים לקטינה ואת המכשולים העומדים בפני החזרתה לישראל. תוך הכרה באהבתה של המערערת לבתה ובנסיבות האישיות, מסכימה השופטת עם הערכתו של בית משפט קמא כי יש מקום לעונש של 24 חודשי מאסר. השופט קובע כי שיקולי בית המשפט היו ראויים וכי העונש מידתי ביחס לעבירה, במיוחד נוכח המסוכנות שנשקפה לקטין. מאחר שהמערערת כבר ריצתה את השליש האחרון של עונשה, ובהינתן שוועדת השחרורים דחתה את שחרורה, מגיעה השופטת למסקנה כי אין מקום לשנות את גזר הדין המקורי. לפיכך, הערעור נדחה, וגזר הדין יישאר על כנו. ההחלטה מתקבלת פה אחד, והערעור נדחה.