ע"א 1295/00

תקציר

הערעור הוא על החלטת רשם דניאלה וקסלר, אשר דחה את בקשת המערערת להכיר בהמצאת כתב התביעה כהמצאה כדין עבור משרדי המשיבים בישראל. המערערת, ספקית שירותי הבריאות הגדולה בישראל, הגישה תביעת נזיקין בסך 7.6 מיליארד ₪ וסעדים הצהרתיים וצווי מניעה שונים כנגד מספר נתבעים המעורבים בייצור, שיווק, מכירה ופרסום סיגריות בישראל. המשיבים הם חמישה נאשמים במס, ובהם חברת הטבק R.J Reynolds Tobacco Company, חברה אמריקאית. המערער ניסה להגיש את כתב התביעה מספר פעמים אך ללא הצלחה. לאחר מכן הם הגישו לבית המשפט בקשה להכיר בהמצאות שנעשו כחוקיות, אשר נדחתה, מה שהוביל לערעור זה. המערערת טוענת כי ההמצאה בוצעה כדין למשיבים, ואילו המשיבים טוענים כי המשרד אליו נעשתה ההמצאה שייך לחברה אחרת. כבוד הרשם קבע כי המערערת לא הוכיחה את הקשר הנדרש בין החברה לבין הנתבעים וכי לא התקיימו היסודות הדרושים להמצאה כדין לפי תקנה 482. לאחר ששקל את הטענות, מסכים בית המשפט עם החלטת הרשם, המבוססת על יסודות משפטיים ועובדתיים חזקים. האינדיקציות שהציגה המערערת אינן מוכיחות כי המשרד המדובר הוא משרדם של המשיבים או כי ירון גזית, שקיבל את האמצאה, היה מוסמך לכך מטעמם. בנוסף, גם טענת המערער בדבר ההמצאה לדובק או ח.י.ש נדחית, שכן היא לא ננקטה במהלך החקירה ונחשבת נטושה. הערעור נדחה, והמערערת נושאת בהוצאות המשפט של המשיבים.