עמ"נ 2397-02-21

תקציר

חוק הכניסה לישראל קובע מי יכול להתגורר בישראל, ובני זוג זרים של אזרחים ישראלים יכולים לקבל אזרחות ישראלית באמצעות התאזרחות. לשר הפנים שיקול דעת במקרים אלה, ולשם כך קיים נוהל לבחינת בקשות בהדרגה, תוך בחינת כנות הקשר. תהליך זה כולל ראיונות תקופתיים וביקורי בית כדי לקבוע אם הקשר אמיתי, ונטל ההוכחה מוטל על המבקשים. במקרה דנן, מצא בית המשפט כי הרשות הגיעה למסקנה נכונה כי מערכת היחסים בין המערערים לא הייתה כנה. הראיונות ודו"ח ביקור הבית הצביעו על חוסר ידע זה על חיי היומיום של זה, והמערערים חיו חיים נפרדים באותה דירה. בית המשפט דחה את טענת המערערים כי הם עמדו ב"מבחן" הראיונות, שכן מטרתם של ראיונות אלה אינה לעבור או להיכשל אלא להבין את טיב היחסים. זאת ועוד, התצהירים שהגישו המערערים לתמיכה בקשר ביניהם לא היו משכנעים ולעיתים קרובות לא חתומים. בית המשפט קיבל את החלטת הרשות ודחה את הערעור, בקובעו כי המערערים לא הוכיחו די הצורך קיומו של קשר זוגי כן ואמיתי. כפועל יוצא, על המערערת לעזוב את הארץ עד למועד הנקוב, והוצאות הרשות מוטלות על המערערים.