ע"פ 3132/10

תקציר

הכרעת הדין דנה בראיות הנסיבתיות שהוצגו במשפטם של שני נאשמים, שעלאן וסיורי, ברצח אדם. הרשעתו של שעלאן נתמכת בכמה ראיות אובייקטיביות. ראשית, סכין ועליה דמו של הקורבן נמצאה בסמוך לזירת הפשע, ושעלאן לא יכול היה לספק הסבר מניח את הדעת להימצאות דמו על הסכין. שנית, טביעת אצבעו של שעלאן נמצאה על מגש עץ ששימש את הרוצח להסוואת מצלמות המשטרה. שלישית, מיקום המכשיר הסלולרי של שעלאן הציב אותו בזירת הרצח, בניגוד לאליבי שלו. בנוסף לראיות אלה, זיהו בני משפחת חרוב את שעלאן כאורח ששהה עמם בלילה שלפני הרצח בהזמנתו של סיורי. צירוף הנסיבות הללו אינו מותיר ספק כי שעלאן הוא הרוצח. טענתו של סיורי כי אירח בתמימות את שעלאן כאורח שהיה אמור לבצע עבודות גבס אינה הגיונית ואינה עולה בקנה אחד עם ראיות אחרות. במקום זאת, הראיות מצביעות על כך שסיורי שכר את שעלאן כדי לרצוח את הקורבן, שכן לסיורי היה סכסוך איתו. הכרעת הדין מתייחסת גם לכשלי חקירה הקשורים למקרה, ובראשם הימנעותה של המשטרה מלפעול על פי מילותיו האחרונות של הקורבן, אך בסופו של דבר מסקנה כי התביעה עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה מעבר לספק סביר. השופטת ד' ברק-ארז והשופטת נ' הנדל מסכימות עם דעת הרוב.