בר"ע 1060/09

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים. בהחלטה המקורית נקבע כי על המבקש, אשר הכיר באחריות לשתי תאונות דרכים בהן היה מעורב המשיב, לשאת בעלות המומחה הרפואי שמונה מטעם המשיב כמימון ביניים. בבקשה נטען כי החלטת הערכאה הנמוכה יותר שגויה, שכן היא התבססה על מסמכים רפואיים לקויים ועל מצבו הכלכלי של המשיב, וסותרת את התקנות והפסיקה הרלוונטיות. עם זאת, השופט מצא כי בית המשפט קמא הפעיל את שיקול דעתו כראוי, תוך התחשבות בשיקולים הרלוונטיים ויישם את התקנות והתקדימים המשפטיים הנכונים. ההחלטה, שנתפסה כפרוצדורלית בעניין מימון הביניים, לא הצדיקה מתן רשות ערעור, מה גם שהמבקש יכול היה להעלות שוב את טענותיו לפני שבית משפט קמא ייתן את החלטתו הסופית, ואולי גם באמצעות ערעור על פסק הדין. כמו כן, צוין כי לא ניתן לערער על ההחלטה על פי צו בתי המשפט, המחריג החלטות הנוגעות להוצאות משפט מדרישת רשות ערעור. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה, ללא צו להוצאות, שכן לא התבקשה תגובה לבקשה.