ע"פ 9145/09

תקציר

דעת הרוב, שנכתבה על ידי השופטת פרוקצ'יה ואליה הצטרף המשנה לנשיא ריבלין, גורסת כי אין להתערב בעונשו של המערער, שכן בית משפט קמא ערך איזון ראוי בין חומרת העבירה לבין הנסיבות המקלות. על פי עובדות המקרה, המערער הורשע בחבלה מכוונת בנסיבות מחמירות ובהפרעה לשוטר בשל הסדר טיעון, שהביא להפחתת האישומים נגדו. דעת הרוב מכירה בכך שלמערער הייתה ציפייה לגיטימית להקלה בעונש בשל כתב האישום המתוקן, אך מגיעה למסקנה כי העונש שהטיל עליו בית משפט קמא כבר הביא זאת בחשבון. דעת הרוב מדגישה כי עובדות המקרה מתיישבות עם הנורמה הפלילית החמורה יותר של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, אך העונש שהוטל היה מתון יחסית. מנגד, השופט מלצר, בדעת מיעוט, סבור כי יש להפחית את העונש בהתאם להתנהלות התביעה במהלך המשא ומתן להסדרי הטיעון. השופט מלצר מדגיש כי התביעה תיקנה את כתב האישום, אך נמנע מלהבהיר כי לדעתה לשינוי זה לא היה משקל בקביעת העונש. חוסר בהירות זה הוביל את המערער לציפיות שגויות באשר ליתרונות הסדר הטיעון. בנוסף, השופט מלצר מדגיש נסיבות אישיות חיוביות, לרבות עברו הפלילי הנקי של המערער, תסקיר מבחן חיובי ובעיות נפשיות. גורמים אלה, בשילוב עם התנהלות התביעה, מצדיקים הקלה בעונש, לדברי השופט מלצר. הוא יפחית את העונש ל-18 חודשי מאסר. בסופו של דבר, רובו של בית המשפט מחליט שלא להתערב בעונש שהטיל עליו בית משפט קמא ודוחה את ערעורו של המערער. גזר הדין מאשר, אם כן, את העונש המקורי של 24 חודשי מאסר, מאסר על תנאי ושלילת רישיון.