עת"מ 446/07

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה שהגישו 209 תושבי הכפר ולג'ה, המתגוררים בחלק הכפר הנמצא בתחום השיפוט של עיריית ירושלים הישראלית. העותרים טענו כי הם זכאים לקבל רישיונות לישיבת קבע בישראל בשל מקום מגוריהם המתמשך משנת 1967, אך לא קיבלו אותם בשל טעות של הרשויות בנוגע למקום מגוריהם. המשיב טען מנגד, כי יש לדחות את העתירה בשל היותה כוללנית, וכי יש לבחון את עניינו של כל עותר לגופו. בית המשפט הכיר בליקויים בטיפול המשיב בתיקי העותרים, שלא נפתרו למרות מספר התחייבויות לכך. בית המשפט אמנם קיבל את טענת המשיב כי הכרעה בעתירה עצמה מחייבת בחינה פרטנית, אך גם הכיר בכך שדחיית העתירה על הסף אינה הדרך הטובה ביותר. תחת זאת, בית המשפט נתן ארכה למשיב להשיב לעתירה בתוך שלושה חודשים, ובכך רמז כי קיים סיכוי ממשי שחלק מתיקי העותרים ייפתרו מנהלית. בית המשפט הדגיש כי פתרון זה הינו זמני ולא מנע מהעותרים להגיש עתירות פרטניות מאוחר יותר במידת הצורך. בנוסף, דחה בית המשפט את בקשת העותרים לצו ביניים שיאפשר להם לשהות בישראל או בירושלים, בשל הקשיים הלוגיסטיים הכרוכים בבחינת היבטים ביטחוניים פרטניים לכל עותר. פסק הדין, שניתן בהיעדרם של הצדדים, קבע תזכיר המשך לצדדים המעורבים ב-13 בינואר 2008.