ת"א 33722-06-18

תקציר

התובע, שבבעלותו חלקה 39, תבע את שכניו, הנתבעים, בעלי חלקות 18 ו-19, בגין בנייה ללא היתר בתוואי כביש מאושר שהיה אמור לאפשר גישה לחלקת התובע. התובע ביקש צו הריסה נגד הבנייה של הנתבעים. הכביש שאושר, אשר תוכנן לעבור ברכוש הנתבעים, מעולם לא נסלל בשל מעשיו של התובע עצמו ושינויים שביצע בשטחו, תוך יצירת הפרשי גובה משמעותיים. העירייה ביטלה גם את הפקעת הכביש בטענה כי הדבר אינו ישים, ובמקום זאת החליטה ליזום תוכנית מפורטת חדשה לשכונה. בית המשפט מצא כי טענת התובעת נעדרת שחר, שכן לא ניתן היה לסלול את הכביש במצב העניינים הנוכחי ובניית הנתבעים לא גרמה לתובע כל נזק. זאת ועוד, התובע לא הציג בסיס משפטי לתביעתו להעברת תשתיות באמצעות רכושם הפרטי של הנתבעים. לפיכך, דחתה השופטת את התביעה כנגד כל הנתבעים, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות.