תמ"ש 22588-04-11

תקציר

הנתבע טוען כי יש לדחות את תביעת התובע מחמת התיישנות ושיהוי, בעוד התובע לא ציין את מועד קבלת השיק. השופט מסכים כי התביעה אינה תקפה מאחר שלא קמה עילת תביעה, ואין צורך לדון בהתיישנות. על פי פסקי דין קודמים, תקופת ההתיישנות על שיק מתחילה עם הפקת השיק, ומאחר שהשיק מעולם לא נפרע, טרם חלף מועד ההתיישנות. באשר לטענה בדבר התחייבות למתן מתנה, מצדד השופט בנתבעים וקובע כי גרסת התובע לאירועים אינה עולה בקנה אחד עם עובדות אחרות. התובע טוען כי המנוח נתן לו מתנה בסך 200,000 ₪, אך השופט קובע כי הסכמתו של המנוח לא ניתנה. זאת ועוד, הודאת התובע בניהול עסק הלוואות באמצעות חשבונות המנוח, יחד עם עובדות נוספות, מלמדות כי השיק לא הוצא במתנה. עוד מדגישה השופטת כי לא ניתן לפדות את הצ'ק שכן אין לו תאריך וכי טענת התובע כי ניתן להשלימו מאוחר יותר אינה תקפה. לסיכום, השופטת מחליטה כי לתובע אין עילת תביעה תקפה או התחייבות לתת מתנה, ולכן התביעה נדחית. בשל הסתרת עובדות מהותיות על ידי התובע, השופט מורה לו לשלם לנתבעים שכר טרחת עורך דין בסך 35,100 ₪.