ת"א 29862-11-16

תקציר

בהתנגשות בין שתי עסקאות נדל"ן, על בית המשפט לקבוע למי הרוכש יש עדיפות. על פי סעיף 9 לחוק המקרקעין, לעסקה הקודמת יש עדיפות, אלא אם הרוכש השני פעל בתום לב ורשם את העסקה תחילה. במקרה ההיסטורי של גנץ, נפסק כי על הרוכש הראשון לנהוג בתום לב כלפי הקונה השני, הכולל רישום הערת אזהרה למניעת תאונות משפטיות. עם זאת, אם הקונה הראשון לא התרשל ברישום השטר או אם לא ניתן היה לעשות כן, אזי הלכת גנץ אינה חלה, וסעיף 9 קובע את התוצאה. במקרים של עסקאות מתחרות, על הרוכש השני לנהוג גם הוא בתום לב, הכולל בדיקת רישום המקרקעין או החזקה במקרקעין לפני העסקה. אם הרוכש השני לא יעשה כן, הוא לא יוכל לתבוע את היתרונות של פסק דין גנץ. השופט עמית הציע פרשנות מרחיבה יותר לפסק הדין, והעביר את נטל ההוכחה לקונה הראשון להראות את חוסר תום הלב של הרוכש השני. במקרה הנוכחי, הנתבע אינו יכול להשתמש בהלכת גנץ כדי לבטל את העסקה הקודמת של התובע. הנתבע אינו טוען לחוסר תום לב מצד התובע, ומודה כי שני הצדדים הוטעו על ידי צד שלישי. גם טענת הנתבע כי התובע לא רשם הערת אזהרה לפני התאונה המשפטית לוקה בחסר, שכן אין מחלוקת כי התובע פעל בתום לב והיעדר הרישום לא גרם לתאונה. יתר על כן, העסקה של הנתבע עצמו לא נרשמה, וההבדל הקל בעיתוי רישום הערת האזהרה אינו גובר על הסכם הרכישה הקודם של התובע. גם השיהוי הנטען של התובע בתביעת הזכויות אינו גורם מכריע, במיוחד נוכח היעדר פעולה משפטית במהלך 15 השנים שחלפו. לפיכך, זכותו של התובע קודמת, ובית המשפט מורה על ביטול הערת האזהרה של הנתבע ורישום הנכס על שם התובע.