ברע"פ 59710-07-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף, המבוסס אך ורק על הנתונים שסופקו, תוך התמקדות בעקרונות ובחידושים משפטיים: **ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט העליון בבר"פ 59710-07-25 (מוחמד חרירי נ' מדינת ישראל)** **רקע עובדתי:** ההחלטה עוסקת בבקשת רשות ערר שהוגשה לבית המשפט העליון על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט המחוזי קיבל ערר שהגישה המשיבה (מדינת ישראל) על החלטת בית המשפט השלום בחדרה. בית המשפט השלום קבע כי ניתן לשחרר את המבקש (מוחמד חרירי) לחלופת מעצר. לעומת זאת, בית המשפט המחוזי, בעקבות ערר המדינה, קבע כי אין לשחררו לחלופת מעצר בטרם יתקבל תסקיר מעצר בעניינו מטעם שירות המבחן. **השאלה המשפטית העיקרית:** השאלה המשפטית המרכזית הניצבת בפני בית המשפט העליון בבקשת רשות ערר זו היא האם במקרה הנדון, בו מדובר ב"ערר בגלגול שלישי" (ערר על החלטה של בית המשפט המחוזי שכבר דנה בערר על החלטת בית משפט קמא), קיימים טעמים חריגים המצדיקים דיון בבית המשפט העליון. **עקרונות משפטיים רלוונטיים:** 1. **הגבלת ערעור ב"גלגול שלישי":** בית המשפט העליון קובע כי רשות לערור על החלטות שנבחנו בערר על ידי בית המשפט המחוזי תינתן במקרים חריגים בלבד. עקרון זה מבטא את הרצון להגביל את מספר הערכאות בהן ניתן לדון במקרים מסוימים, ולמנוע התדיינויות אינסופיות. הסמכות לערור לבית המשפט העליון במקרים כאלו שמורה למקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או ציבורית, או כאשר קיים חשש לאי-צדק חמור או עיוות דין. עקרון זה מעוגן בפסיקותיו של בית המשפט העליון, כפי שמוזכרות בהחלטה (חניון חיפה, יאיר, חסארמה). 2. **חובת קבלת תסקיר מעצר:** החלטת בית המשפט המחוזי, שהתקבלה על ידי בית המשפט העליון ככזו שאינה מצדיקה דיון בבקשת רשות ערר, מעוגנת בעקרון משפטי נוסף. סעיף 22ג(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, קובע כי הכלל ביחס לעצורים שנעצרו או נאסרו בעבר הוא שאין להורות על העברתם למעצר בפיקוח אלקטרוני אלא לאחר קבלת תסקיר מעצר. מהחלטת בית המשפט העליון עולה כי אף על פי שהסעיף מדבר ספציפית על פיקוח אלקטרוני, ההיגיון העומד בבסיסו – חשיבות קבלת חוות דעת של שירות המבחן לפני קבלת החלטה על שחרור, במיוחד כאשר מדובר בעבר פלילי – רלוונטי גם להחלטות שחרור לחלופת מעצר באופן כללי. 3. **שיקול דעת בית המשפט ורלוונטיות נסיבות המקרה:** בית המשפט העליון מדגיש כי החלטת בית המשפט המחוזי מעוגנת היטב בנסיבות המקרה, ובכללן סוג העבירות בהן מואשם המבקש ועברו הפלילי. הדבר משקף את תפיסת בית המשפט כי בהחלטות הנוגעות למעצר, יש לתת משקל משמעותי לנסיבותיו הספציפיות של הנאשם, לרבות חומרת העבירות והיסטוריה פלילית. **חידושים משפטיים (על בסיס הנתונים):** במקרה זה, לא מוצגים חידושים משפטיים מהותיים במובן של פסיקה פורצת דרך או שינוי קודקס. עם זאת, ניתן לזהות **החלה או יישום מורחב של העקרונות הקיימים**: * **החלת הכלל בדבר תסקיר מעצר מעבר לפיקוח אלקטרוני:** אף שסעיף 22ג(ב) לחוק מתייחס במפורש לפיקוח אלקטרוני, בית המשפט העליון מאשר למעשה את ההחלטה של בית המשפט המחוזי, אשר קבעה כי תסקיר מעצר נדרש גם בטרם שחרור לחלופת מעצר כללית, וזאת לאור "סוג העבירות" ו"העבר הפלילי". ניתן לראות בכך הרחבה של הפרקטיקה המקובלת או אימוץ פרשנות מרחיבה של רוח החוק, המדגישה את החשיבות הגבוהה שמיוחסת להערכת שירות המבחן לפני כל שחרור ממעצר, במיוחד במקרים בהם קיים עבר פלילי. * **חיזוק הנטייה להגבלת ערעורים "בגלגול שלישי":** ההחלטה מהווה דוגמה נוספת לאופן בו בית המשפט העליון מקפיד על תנאי הסף המחמירים למתן רשות ערר על החלטות שכבר נבחנו בערכאה דיונית (המחוזי). הדבר מחזק את מעמדו של בית המשפט המחוזי כמכריע סופי בסוגיות מסוימות, ומצמצם את הפוטנציאל לבזבוז משאבים שיפוטיים על דיונים חוזרים שלא נושאים עמם שאלות משפטיות חדשות או מהותיות. **מסקנה:** בקשת רשות הערר נדחתה מכיוון שהמקרה אינו עונה על התנאים החריגים למתן רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי. החלטת בית המשפט המחוזי, שחייבה קבלת תסקיר מעצר לפני שחרור המבקש לחלופת מעצר, מעוגנת היטב בחוק ובנסיבות המקרה, ואינה מעלה שאלה משפטית עקרונית או ציבורית, ואינה מקימה חשש לעיוות דין. הפסיקה מדגישה את החשיבות שבית המשפט מייחס לקבלת חוות דעת של שירות המבחן לפני קבלת החלטות בנוגע למעצר, במיוחד לאור העבירות והעבר הפלילי של החשוד.