רע"פ 9689/05

תקציר

פסק הדין דן בתחולתו של סעיף 249 לחוק, המגדיר הטרדת עד בקשר לאמירה שניתנה בחקירה כדין כעבירה פלילית. מטרת הסעיף היא לאסור כל הטרדה בנוגע לעדות, ללא צורך להוכיח את כוונת המטריד לשבש את העדות. במקרה זה מסרה המתלוננת עדות בחקירה והמערער, שהורשע בעבירות מין כלפיה, שלח לה מכתב. המכתב, שהכיל התנצלויות לצד תיאור מפורט של העבירות והשפעתן הנפשית, נמצא כמהווה הטרדה. בית המשפט קבע כי מעשהו של המערער מקיים את היסודות העובדתיים של העבירה, לרבות הדרישה כי ההטרדה תתייחס לאמירה. נמצא כי המערער היה מודע לאופי מעשהו ולפוטנציאל שלו לגרום מצוקה למתלוננת, תוך קיום היסוד הנפשי של העבירה. בית המשפט הדגיש כי לעבירה של הטרדת עדים אין מגבלת זמן והיא יכולה להתרחש גם לאחר סיום משפט. בנוסף, היא דחתה את טענותיו של המערער לחפותו ולחוסר מודעותו לעבריינות מעשיו. לבסוף, קבע בית המשפט כי כוונותיו של המערער מאחורי משלוח המכתב, בין אם כנות ובין אם מניפולטיביות, לא השפיעו על התוצאה, שכן שאלת המפתח הייתה מודעותו ליסודות העובדתיים של העבירה. ככלל, הערעור על ההרשעה בגין הטרדת העד נדחה.