עת"מ 19657-08-13

תקציר

בית המשפט מצא כי דחיית בקשת העותרים להיכנס לישראל מטעמים הומניטאריים על ידי המשיבים הייתה מוצדקת. המשיבים, נציגי ממשלת ישראל, טענו כי הסירוב מבוסס על המצב המדיני והביטחוני הנוכחי, בו תושבי רצועת עזה מורשים להיכנס לישראל רק במקרים הומניטאריים חריגים. העותרים, שני תושבי רצועת עזה המועסקים על-ידי ארגון זכויות האדם הישראלי בצלם, לא הוכיחו נסיבות חריגות המצדיקות את כניסתם לישראל. בית המשפט הכיר בשיקול דעתה הרחב של המדינה בענייני ריבונות לאומית, ומצא כי מדיניות המשיבים בנוגע להתרת הכניסה לישראל הייתה סבירה, במיוחד בכל הנוגע לכניסת תושבים מרצועת עזה, הנתונה לשליטת שלטון חמאס העוין. זאת ועוד, קבע בית המשפט כי טענות העותרים, שהסתמכו על שינויים לכאורה במדיניות הכניסה לישראל, אינן משכנעות ונדחו שוב ושוב על ידי בית המשפט העליון במקרים דומים. מדיניות המשיבים, שהגבילה כניסת פלסטינים מרצועת עזה, נמצאה מבוססת על שיקולים ביטחוניים לגיטימיים ושיקולי מדיניות חוץ. בית המשפט הדגיש כי המדינה אינה מחויבת להעניק זכויות כניסה שוות לזרים וכי יש לכבד את שיקול הדעת של הרשויות המוסמכות ביישום מדיניות הכניסה. מאחר שהעותרים לא עמדו בתנאי הכניסה והאישור הקודם של בקשה דומה לעובד ארגון גישה זוהה כחריגה מהמדיניות, קבע בית המשפט כי יש לדחות את העתירה. עוד נקבע בפסק הדין כי התנהלות המשיבים לא הצביעה על שרירותיות או נקמנות, וכי דחיית בקשת העותרים לא נבעה משיקולים אישיים.