ב"ל 47208-01-23

תקציר

בית המשפט מצא כי התובע, סגן פקיד השומה, לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענתו לפגיעה בעבודה כתוצאה משימוש אינטנסיבי במחשב והקלדה. עדותו של התובע בנוגע להיקף השימוש שלו במחשב לא נחשבה אמינה, והשופטת העדיפה את עדותו של מר נאור, פקיד השומה ומנהלו לשעבר של התובע, שסיפק תיאור מדויק וכנה יותר של חובות העבודה של התובע. בית המשפט הכיר בכך שהתובעת אכן השתמשה במחשב לצורך עבודה, אך לא מצא כי שימוש זה עונה על הדרישות ליישום תיאוריית המיקרוטראומה, המחייבת תנועות ידיים חוזרות ונשנות לאורך פרק זמן משמעותי. במקום זאת, עבודתו של התובע כללה מגוון פעילויות מעבר לעבודת מחשב, לרבות קיום ישיבות, מתן הנחיות והפעלת שיקול דעת ושיקול דעת. בית הדין התייחס לפסקי דין קודמים של בית הדין לעבודה במקרים דומים והדגיש כי אין להרחיב את ההכרה במיקרוטראומה לכל עובד משרד המשתמש במחשב. גם טענות התובעת בנוגע למחלות מקצוע נדחו, שכן הן לא היו מבוססות דיין ולא תאמו את תנאי ההכרה שנקבעו. בהיעדר תשתית עובדתית למיקרוטראומה או למחלת מקצוע, החליטה השופטת לדחות את התביעה. לשני הצדדים הזכות לערער על ההחלטה תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.