ע"פ 582/79

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס למקרה של אי החזרת ספרי ספרייה, ובפרט 18 ספרים יקרים ונדירים שהושאלו על ידי המערערת משתי ספריות ליד אוניברסיטת תל אביב. הספרים הושאלו למערערת בנסיבות מיוחדות, שכן הספריות אינן משאילות בדרך כלל ספרים יקרי ערך כאלה. הימנעותו של המערער מהחזרת הספרים למרות דרישות חוזרות ונשנות הביאה להעמדתו לדין והרשעתו בגניבה בידי נפקד, בניגוד לסעיף 276(ב) לפקודת חוק העונשין, 1936. ההגנה טענה כי ההרשעה הייתה שלא כדין שכן התביעה לא הוכיחה די הצורך את כוונת המערער לגנוב, שהיא מרכיב קריטי בעבירה בה הואשם. המערערת העלתה הסברים שונים לאי החזרת הספרים, לרבות הפסד והשאלת חבר, אך בית המשפט מצא הסברים אלה בלתי סבירים ובלתי מהימנים. בית המשפט הכיר בכך שעל התביעה מוטל הנטל להוכיח את אשמתו של המערער, ובפרט את יסוד "שליחת היד" בעבירה, קרי כוונת המערער לשלול מבעל הספרים לצמיתות. עם זאת, השופט קבע כי התביעה עמדה די הצורך בנטל זה, בהתחשב בכך שהמערער לא החזיר את הספרים למרות בקשות חוזרות ונשנות והציע הסברים בלתי סבירים לאי החזרתם. השופט ציין כי התנהלותו של המערער, לרבות ניסיונותיו להמעיט בחשיבות הספרים ואי נקיטת צעדים סבירים להסדרת העניין, מעידים על אשמה. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את הערעור, ואישר את הרשעתו של המערער בגניבה בידי נפקד. השופט שמגר והשופטת בן-פורת הסכימו עם הכרעת הדין.