ע"פ 199/85

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על סירובו של שופט שלום לפסול עצמו ממשפט. המערער ביקש להטיל דופי במהימנותו של עד באמצעות התייחסות לעדותו בהליך משמעתי נפרד, אך השופט הגיב בשלילה לגישה זו והגביל את החקירה הנגדית. המערער טען כי הדבר מוכיח את הטיית השופט. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור, וקבע כי סוגיות פרוצדורליות כמו קבילות השאלה אינן מצדיקות פסילת שופט. התבטאויותיו או דעותיו של שופט, גם אם הן ביקורתיות, אינן מצביעות בהכרח על משוא פנים, ורק חשש סביר אובייקטיבית מפני משוא פנים יצדיק התערבות. בית המשפט הדגיש את חשיבות הריסון השיפוטי, אך גם הבהיר כי אין לפסול שופטים על כל הערה מיותרת. במקום זאת, דעותיהם מתגבשות בסוף המשפטים, ותחושות ההטיה הסובייקטיביות של בעלי הדין אינן מספיקות להשלכה. במקרה זה, לא היה בסיס אובייקטיבי לחשש למשוא פנים, ולכן הערעור נדחה. פסק הדין מספק הנחיות לגבי הקלטת מחלוקות, אינטראקציות בין שופט לצדדים וגבולות בקשות החזרה תקפות.