עת"מ 15819-12-17

תקציר

העותרת ביקשה מבית המשפט לבחון מחדש החלטה של המשיבה - הוועדה המקומית לתכנון ובניה - לאשר היתר בניה לבניין המשיב. ההיתר התיר שימוש במבנה למרפאות, דבר שלטענת העותר מהווה חריגה מהתכנית ולכן יפגע בבניין שלה עצמה, שאירח גם מרפאות. בית המשפט בחן את המקרה ומצא כי פרשנותן של רשויות התכנון להגדרת השימוש המסחרי הייתה סבירה וראויה. כמו כן, נמצא כי התנהלות העותרת מעידה על שיהוי משמעותי, אשר כשלעצמו מצדיק את דחיית הערעור. אכן, העותרת ידעה על כוונת המשיבה להשתמש במבנה שלה למרפאות כבר בשנת 2016 אך לא פעלה על פיה. העותר העלה גם טענות תכנוניות נוספות, ובהן האם המגרש של המשיבה הוא מגרש לבנייה חוקית, דרישות פיתוח ומדחלי חניה חסרים - כל אלה בית המשפט מצא כחסרי שחר. החלטות ועדות התכנון נמצאו במסגרת החלטותיהן התכנוניות המקצועיות והיו סבירות. לבסוף, התייחס בית המשפט לטענת העותרת כי יש לדחות את דיוני ועדת הערר משום שלא נרשמו, שגם היא נמצאה חסרת שחר. משכך, דחה בית המשפט את העתירה על כל חלקיה והורה לעותרת לשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים.