עפ"ג 31724-10-13

תקציר

הוגש ערעור על חומרת העונש שנגזר על המערער, שהורשע בארבע עבירות של סחר בסמים מסוכנים ובסעיף אחד של החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי, בעקבות מעצרו בפעילות משטרתית סמויה. בית משפט קמא גזר על המערער 32 חודשי מאסר בפועל, שני מאסרים על תנאי, פסילת רישיון נהיגה והתחייבות כספית בסך 12,000 ₪. המערער טען כי העונש אינו מידתי ואינו שומר על עקרון אחידות הענישה, וטען כי היה על בית המשפט להטיל עונש כולל על כל האישומים ולא לקבוע עונש נפרד לכל אישום. המשיב, לעומת זאת, טען כי עונשו של בית המשפט היה הולם. ערכאת הערעור קבעה, כי לבית משפט קמא שיקול דעת לקבוע עונש נפרד לכל אישום, שכן העבירות לא היו חלק מאירוע אחד. עם זאת, בקביעת אזורי הענישה היה על בית המשפט להתחשב בנסיבות ביצוע העבירות, ולא להגביל את ניתוחו לעבירות עצמן ולעונשים הנלווים אליהן. עם זאת, מאחר שאף אחד מהצדדים לא התנגד לקביעת המתחמים, בחר בית המשפט שלא להתערב בעניין זה. בית המשפט מצא צדק בטענת המערער כי בית משפט קמא הדגיש יתר על המידה את עקרון האחידות בענישה, וכתוצאה מכך הוטל עליו עונש חמור. בהתחשב בנסיבות הספציפיות של עבירותיו של המערער, בטווח הענישה המקובל בעבירות אלה ובעברו הפלילי הנקי, הגיעה ערכאת הערעור למסקנה כי בית משפט קמא נהג בחומרה יתרה. בהתאם לכך, הפחית בית המשפט את תקופת המאסר ל-22 חודשים. שאר גזר הדין נותר ללא הפרעה.