ע"פ 1292/90
פסק-דין עליון
תקציר
המקרה סובב סביב אישה שקיבלה דו"ח על כך שהחנה את רכבה באזור אסור. היא אמנם הכחישה בתחילה את הטענות, אך מאוחר יותר הודתה בכתב כי הפסיקה. הערכאה הנמוכה יותר הרשיעה אותה על סמך הודאה זו והטילה עליה קנס והוצאות משפט. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה, והוביל אותה לערער לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון אישר את החלטות הערכאות הנמוכות יותר. הם קבעו כי די בכתב האישום, על אף שיש בו טעות ביחס להוראת הרגולציה, שכן הוא מציין בבירור את הטענות, והמערער יכול היה לבקש הבהרות במידת הצורך. בנוסף, קבע בית המשפט כי הצבת תמרור היא פעולה מנהלית ואינה טעונה פרסום ברשומות. לבסוף, ביחס להודאה החלקית של המערער, קבע בית המשפט כי היא מהווה הודאה בנסיבות הספציפיות המפורטות בדו"ח, ולכן אין צורך בראיות נוספות. משלא נמצא טעם בטיעוני המערער, דחה בית המשפט העליון את הערעור ואישר את ההרשעה ואת גזר הדין.
חקיקה מקושרת
ע"פ 1292/90 שלומית מאיר נ' מדינת ישראל, עליון (3.6.1991)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.