ת"א 1516/89

תקציר

בנק צפון אמריקה בע"מ שימש כתובע, וביקש ליהנות מפוליסת ביטוח שהחזיק בחברת הביטוח הנתבעת. הפוליסה כיסתה נזקים שנבעו מחוסר יושר של העובדים, שהתגלו במהלך תקופת הפוליסה, והבנק תבע מספר מקרים של נזקים כאלה, כל אחד בסך של מיליון דולר, בסך כולל של 43 מיליון דולר. חברת הביטוח הכחישה את הטענה, וטענה כי הפוליסה בטלה בשל אי גילוי עובדות מהותיות על ידי הבנק, קרי מקרים קודמים של מעילה שהיו ידועים לחלק ממנהלי הבנק. עוד טענה חברת הביטוח כי תקופת הפוליסה האחרונה הסתיימה ביום 7.8.85 ולכן אינה מכסה את הנזקים הנתבעים על ידי הבנק, שהתגלו לאחר מועד זה. בית המשפט פסק לטובת חברת הביטוח, וקבע כי הבנק אכן לא גילה לחברת הביטוח מקרים קודמים של מעילה, אך לא ניתן לייחס ידיעה זו לבנק עצמו, שכן ידיעת הדירקטורים אינה מייצגת את זו של הבנק. עם זאת, השופטת קיבלה את טענתה השנייה של חברת הביטוח, לפיה הנזקים הנתבעים על ידי הבנק התגלו לאחר תום תקופת הפוליסה, ולכן חברת הביטוח לא הייתה חייבת בתשלום הנזקים הנטענים. עוד קבעה השופטת כי הפוליסה לא הוארכה מעבר לתקופה המוסכמת, וכי בקשת הבנק לחידוש הפוליסה אינה מספקת, שכן היא נשלחה פחות מ-30 יום לפני תום התקופה, ולא הביאה להסכמה מפורשת בין הצדדים. יתר על כן, השופט פירש את לשון הפוליסה כך שהביטוח מכסה נזקים הנובעים מחוסר יושר של העובדים, אך רק אם אותם עובדים לא היו דירקטורים, והנזקים לא נגרמו באופן חלקי או מלא כתוצאה ממעשים או מחדלים כלשהם של הדירקטורים. השופט גם פירש את התייחסות הפוליסה ל"כל הפסד ואובדן" כך שהביטוח מכסה מקרים פרטניים של נזק, ולא סכום גלובלי לכל המקרים גם יחד. לבסוף נפסק כי יש לדחות את תביעת הבנק, והבנק חויב לכסות את הוצאות חברת הביטוח בסך 50,000 ₪ + מע"מ.