ת"א 43186-10-16

תקציר

התובעים, חברת שיווק ישראלית, תבעו את הנתבעים, בהם חברה שוויצרית ומנהליה, בגין אי תשלום דמי תיווך לכאורה. הנתבעים טענו כי לבית המשפט הישראלי אין סמכות לדון בהם וכי כתב התביעה לא הוגש כראוי. בית המשפט חלק על כך, וקבע כי לתובעים קיימות עילות תביעה תקפות על פי הדין הפרוצדורלי הישראלי, וכי ישראל היא הפורום המתאים. בית המשפט קבע, כי כתב התביעה שהגישו התובעים לנתבעים בשוויץ ובגרמניה אינו תקף משום שלא עמד באמנת האג בדבר שירות בחו"ל של מסמכים שיפוטיים וחוץ-משפטיים. בית המשפט הורה כי אם התובעים מעוניינים לשרת את הנתבעים מחוץ לישראל, עליהם לעשות זאת כדין, באמצעות הרשות המרכזית, כפי שנקבע באמנה. ההחלטה התייחסה גם לבקשת התובעים לחקור בחקירה נגדית את טענות הנתבעים, תוך הכחשתה כבלתי מידתית, ולבקשתם למחוק סעיפים מסוימים מתשובת הנתבעים, שגם היא נדחתה. בית המשפט הגיע למסקנה כי התובעים לא ביצעו שירות כדין, ולכן לא ניתן להמשיך בתביעה, ודחה את התביעה.