ע"פ 1275/22

תקציר

הערעור בתיק זה נדחה על ידי בית המשפט לאחר ששקל בכובד ראש את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ואת טענות הצדדים. בית המשפט קבע כי גזר הדין לא חרג ממדיניות הענישה שנקבעה ולא היווה מקרה חריג המצדיק התערבות בערעור. מדובר בעבירות חמורות בהן המערער, ממניע של "איום מרומז", נהג באלימות בכוונה תחילה תוך שימוש בנשק חם, פצע מתלוננים רבים וסיכן את שלום הציבור. התנהלות זו באה לידי ביטוי כמחריפה את הבעיות המתמשכות של המדינה בנושא נשק בלתי חוקי וחוסר ביטחון הציבור, ומחייבת אכיפה קפדנית והרתעה בגזרי הדין. עברו הפלילי של המערער, לרבות הרשעה קודמת בקשירת קשר לאלימות, הדגיש עוד יותר את חומרת מעשיו. הודגשה הפגיעה הפיזית והנפשית המשמעותית בנפגעים, לרבות נכותם המתמשכת והטראומה הכרוכה בהם, ובכך הצדיקה ענישה מחמירה. על אף שהמערער ביקש להקל בעונשו בשל נסיבותיו האישיות, מצא בית המשפט כי שיקולים אלה נשקלו כראוי על ידי בית המשפט המחוזי, אשר הטיל עונש סף נמוך יותר. מצבו הכלכלי של המערער והטרגדיה המשפחתית שלו הוכרו, אך לא גברו על הצורך בהרתעה ובענישה הולמת בעבירות מסוג זה. בכך אושר גזר הדין המקורי, והערעור נדחה בהסכמת השופטים א' ברון ור' רונן, בהתאם להחלטתה של השופטת ג' כנפי-שטייניץ.