רע"א 7454/96

תקציר

במקרה שהובא בפני בית המשפט ביקשו המבקשים לערער על הכרעה במחלוקת על תשלום עבור דירה שרכשו. הם הסכימו לשלם 78,000 דולר, אך המשיב, המוכר, טען כי שולמו לו רק 60,000 דולר, ובכך זיכה אותו לבטל את הסכם המכר. פסק הדין הראשוני של בית משפט השלום באשדוד הטיל את נטל ההוכחה על המבקשים, ופירש את המצב כמצב של "הודאה והדחה", כאשר המבקשים הודו בהסכם אך ערערו על טענת אי התשלום. כאשר ערערו המבקשים על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, התמקדה טענתם בטיבה של הודאתם, וטענו כי הודאה בחוזה אין משמעה הודאה בהפרתו באי תשלום. עם זאת, בית המשפט המחוזי אישר את החלטת בית משפט השלום בקובעו כי עצם ההכרה בחוזה יחד עם שלילת התשלום המלא העבירו את הנטל הראייתי אל המבקשים. בית המשפט העליון הדגיש כי הסעד שביקש המשיב (הצהרה על בטלות חוזה) לא שינה את הסיווג כ"הודאה והדחה". רציונל זה, ציין בית המשפט, חל שכן בדרך כלל קל יותר להוכיח פירעון מאשר להפריך תשלום. בית המשפט העליון, שבחן את הנושא, הסכים עם הערכאות הנמוכות יותר, אישר את ההחלטה ודחה את הערעור, ולמעשה הגיע למסקנה כי המבקשים נדרשו להוכיח כי מילאו אחר תנאי התשלום, שכן הודאתם ביססה הודאה בסיסית הרלוונטית לסכסוך.