ת"א 37921-06-18

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים בשנת 2017, תבע את הנתבע לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הצדדים לא חלקו על עובדות התאונה או על אחריות הנתבע. המחלוקות העיקריות היו בנוגע להיקף נזקיו של התובע, ובפרט נכויותיו הרפואיות והתפקודיות, כאב וסבל, אובדן השתכרות והפסדים כספיים אחרים. בית המשפט מינה שני מומחים רפואיים, אורתופד ופסיכיאטר, להערכת נכותו הרפואית של התובע כתוצאה מהתאונה. האורתופד סבר כי לתובע נקבעה נכות רפואית משוקללת של 44% בברכו הימנית, דבר שבית המשפט קיבל. הפסיכיאטר העריך 5% נכות רפואית עקב הפרעת הסתגלות, שגם אותה אימץ בית המשפט. בית המשפט בחן את נכותו התפקודית של התובע, תוך התחשבות בעברו הרפואי ובמצבו הקיים. נקבע כי נכותו התפקודית של התובע טרם התאונה כבר נפגעה באופן משמעותי, כ-50%. התאונה פגעה עוד יותר בתפקודו, אך במידה פחותה מכפי שעולה מנכותו הרפואית. בית המשפט ייחס פער זה לעדותו המגמתית של התובע ולהיעדר הוכחות ביחס לטענותיו בדבר השפעת התאונה על יכולתו התפקודית. בית המשפט קבע את הפיצוי המגיע לתובע בגין ראשי נזק שונים. בגין כאב וסבל פסק בית המשפט 87,125 ₪. בגין אובדן השתכרות ופגיעה בכושר ההשתכרות, פסק בית המשפט פיצוי גלובלי בסך 150,000 ₪, בהתחשב במצבו הקודם של התובע, במוטיבציה שלו לעבוד ובסיכוייו המוגבלים להשתלב מחדש בשוק העבודה בשל עברו הרפואי המורכב. התובע תבע פיצוי בגין עזרה מאחרים, שבית המשפט העניק בין היתר ופסק 100,000 ₪ עבור סיוע חריג בתקופת החלמתו וצורך מוגבר בעזרה מעבר לנדרש בשל ההיסטוריה הרפואית שלו. בית המשפט פסק גם 10,000 שקלים עבור הוצאות רפואיות ונסיעות עבור טיפולים שאינם מכוסים על ידי חוק בריאות העם. התובע תבע פיצוי בגין הגדלת הוצאות הניידות, אך בית המשפט מצא כי אלה כבר כוסו על ידי קצבת הניידות שקיבל מהמטה לביטחון לאומי. לפיכך, לא נפסק פיצוי נוסף בגין ראש נזק זה. בסך הכל הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובע סך של 347,125 ₪, בנוסף להשתתפות בשכר טרחת התובע ובהוצאותיו. סכום זה היה אמור להיות משולם בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, או שהוא יצבור הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק.