עת"מ 25817-03-11

תקציר

העותר, עובד זר, ביקש לקבל היתר עבודה בישראל בתחום הסיעוד, עבורו קיבל אשרת כניסה. משרד הפנים, שהפעיל את שיקול דעתו הרחב בעניינים אלה, סירב לבקשותיו המרובות של העותר להאריך את אשרת השהייה שלו. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטת המשרד, נוכח שהותו הממושכת של העותר בישראל, שינויי העבודה הרבים שביצע ואי מציאת מעסיק חדש בלוחות הזמנים שנקבעו בנוהלי המשרד. כמו כן, הדגיש בית המשפט את האינטרס המערכתי בהגבלת שהותם של עובדים זרים ואת זמניות אשרותיהם. לעותר ניתנו מספר הזדמנויות להסדיר את מעמדו, אך לא עשה כן. גם טענתו לאפליה בתהליך קבלת ההחלטות במשרד לא צלחה. בהתחשב בסבירות החלטת המשרד, דחה בית המשפט את העתירה והעניק לעותר 14 יום לארגן את יציאתו מהארץ. פסק הדין הדגיש את פגיעותם של העובדים הזרים ואת זכותם לכבוד, אך בסופו של דבר גברו השיקולים המערכתיים ונסיבות העותר על בקשתו להארכת השהות.