עמ"צ 32743-12-21

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בערעורה של אם שילדיה הועברו לאומנה והוכרזו כברי אימוץ בשל חוסר מסוגלותה ההורית. בית המשפט דחה את הערעור בעניין ההכרזה על הקטינים כברי אימוץ, והסכים עם החלטת הערכאה הנמוכה יותר כי האם אינה מסוגלת לטפל בהם כראוי וכי אין סיכוי לשינוי בעתיד הנראה לעין. עם זאת, בית המשפט קיבל חלקית את הערעור בעניין צמצום תוצאות האימוץ והגדיל את מספר המפגשים השנתיים בין האם לילדיה מארבעה לשישה. השופטת הדגישה כי טובת הקטינים היא השיקול העיקרי וכי אימוץ פתוח צריך להתבסס על אינטרסים אלה ולא על רצון ההורים הביולוגיים. המומחה המליץ על קיום 12 מפגשים בשנה אך נדחה, כאשר בית המשפט קבע כי התדירות המומלצת תפגע בהשתלבות הקטינים במשפחתם המאמצת. השופטת הכירה במאמציה של האם לשמור על קשר עם ילדיה ובאהבתה אליהם, אך לא ראתה לנכון לקיים 12 מפגשים בשנה. במקום זאת, בית המשפט בחר לקיים שש פגישות בשנה, אחת לחודשיים, כדי לאזן בין האינטרסים של כל הצדדים המעורבים. עוד נקבע בפסק הדין כי אם האם תנצל לרעה את הביקורים, יוכל היועץ המשפטי לממשלה להתערב ולצמצם את מספרם. פסק הדין התקבל פה אחד, ובית המשפט התיר את פרסום ההחלטה תוך השמטת פרטים מזהים כדי להגן על פרטיות הצדדים המעורבים.