ת"א 28621-11-10

תקציר

התובע, חברה ממשלתית ותאגיד בנקאי לשעבר, האשים את הנתבע, כונס הנכסים לשעבר, בכך שלא העביר כספים מכינוס הנכסים לחברה ובמשיכת כספים מחשבון כינוס הנכסים לטובתו. כונס הנכסים שימש כנושא משרה בחברה התובעת במשך כ-18 שנה לצורך אכיפת שעבודים על נכסים בבעלות יישוב חקלאי שיתופי, אשר יצר איגרת חוב לטובת החברה. התובע טען כי כונס הנכסים התעשר שלא כדין וביצע מספר עוולות. כונס הנכסים הכחיש את הטענות וטען כי יש לדחות את התביעה בשל היעדר סמכות עניינית, היעדר יריבות והתיישנות. בית המשפט קבע כי אמנם אין לדחות את התביעה בעילה של סמכות עניינית או היעדר יריבות, אך יש לדחותה באופן חלקי בשל תקופת ההתיישנות. השופטת קיבלה את טענת התובע כי הכונס משך כספים מחשבון הכינוס שלא כדין ללא רשות בשנים 2003-2005, אך דחתה את הטענה לגבי התקופה שבין 1989 ל-2002 בנימוק שהדיווחים על משיכות אלה הוצגו לתובע ולא נפסלו וכי חלה התיישנות במקרה זה. השופט הורה לכונס הנכסים להשיב לחברה 306,559 שקל בתוספת ריבית ושכר טרחת עורך דין בסך 91 אלף שקל והוצאות בסך 18 אלף שקל.