ת"א 25469-01-22

תקציר

התובעת תובעת פיצויים מחברת הביטוח הנתבעת לאחר שידה השמאלית נפגעה מטריקת דלת הרכב. האירוע התרחש כאשר היא חגרה את בנה למושב הבטיחות, בכוונה לנסוע, מיד לאחר שדלת המכונית נסגרה על ידה. בית המשפט מקבל את גרסת התובעת לאירועים, ומוצא את עדותה אמינה ועקבית. גם התיעוד הרפואי המיידי לאחר התאונה תומך בטענתה. באשר לשאלה המשפטית האם אירוע זה מהווה "תאונת דרכים" כמשמעותו בחוק, פוסק השופט לטובת התובע. מסקנתם היא כי בנסיבות הספציפיות, הנחת תינוק במושב בטיחות היא פעולה חיונית להתחלת נסיעה וחלק בלתי נפרד מהכניסה לרכב. מאחר שהתובעת טרם סיימה פעולה זו ועדיין היה לה מגע פיזי עם הרכב בעת פגיעתה, יש לראות בכך "שימוש" ברכב ולפיכך "תאונת דרכים". השופט מורה לשני הצדדים להגיש חישובי נזק קצרים בתוך פרק זמן מוגדר ומציע להם לשקול להסמיך את בית המשפט לפסוק בעניין ישירות. ההוצאות ייחשבו בפסק הדין הסופי. ההחלטה תועבר לשני הצדדים על ידי המזכירות.