בע"מ 7/20

תקציר

התיק עסק בבקשה לחופשה לצורך ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, שאישר פסיקה קודמת של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים שהכריזה על קטין כבר-אימוץ, תוך אימוץ סגור כמתכונת. היועץ המשפטי לממשלה, בעו"ד כמשיב, ביקש את ההכרזה על כשירות לאימוץ בשל מחלת נפש כרונית של האם, ובפרט סכיזופרניה פרנואידית והפרעות אישיות, אשר פגעו בכשירותה ההורית. במהלך הדיון בבית המשפט לענייני משפחה הסכימה האם לאימוץ, אך ביקשה לשמור על קשר עם ילדה, אך סירבה לשתף פעולה עם הערכות כשירותה ההורית או ליטול תרופות. בית המשפט לענייני משפחה, בהסתמך על חוות דעת מומחים, קבע כי מחלת הנפש של האם מהווה מכשול מתמשך לכל שיפור אפשרי בכישורי ההורות שלה. בנוסף, בית המשפט לא מצא נסיבות חריגות המצדיקות אימוץ פתוח, בנימוק של קשיים בשמירה על קשר בין האם למשפחה המאמצת, חוסר תובנה של המבקש ואי נוחות של הילד במהלך הביקור. בית המשפט המחוזי הסכים והדגיש כי טובת הקטין משרתת אימוץ סגור, שכן הוא הסתגל היטב למשפחה המאמצת. האם, שלא יוצגה בערעורה, טענה לזכות לשמור על קשר, טענה כי טובת הקטין והביעה נכונות להדרכת הורים אך לא לטיפול תרופתי. עם זאת, בית המשפט דחה את הערעור, חזר על העדיפות של טובת הילד והכיר בסבירות הקלושה לשינוי דפוסי ההתנהגות הכרוניים של האם, כפי שמעיד סירובה המתמשך לטיפול. הממצאים העקביים בשתי הערכאות הובילו לדחיית הערעור, ואישרו את ההחלטה על אימוץ סגור לטובת הילד, ללא פסיקת הוצאות.