ע"א 217/74

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה בעניין קיום צוואה. המערער, בנו של המנוח, ביקש לערוך את צוואת אמו, שהעדיפה אותו על פני אחיו (המשיב). בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המערערת, בנימוק של אי עמידה בדרישות הפורמליות של חוק הירושה. בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע כי על המערערת מוטל נטל ההוכחה לבסס את אמיתות הצוואה, וקיים ספק אם המנוחה ביצעה את רצונה מרצונה החופשי. בית המשפט הזכיר מקרים קודמים שבהם היה חשש להשפעה בלתי הוגנת. בנוסף, מצא בית המשפט כי מעורבותו הנרחבת של המערער בעריכת הצוואה עוררה חשדות נוספים, ולמרות החובה הרגילה להוכיח השפעה בלתי הוגנת הרובצת על הצד המערער על הצוואה, המערער לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו. כן נדון הסעיף בחוק הירושה בדבר הפסקת השפעה בלתי הוגנת לאחר שנה, כאשר בית המשפט ציין כי המערערת לא הביאה כל ראיה לכך. גם עניין תרגומה של הצוואה לשפה המובנת למנוח היה מוטל בספק. בית המשפט דחה את בקשותיו של המערער לקבל ראיות נוספות בנוגע לתרגום והדגיש כי יש להקפיד על הדרישות הפורמליות של החוק. בסופו של דבר, הערעור נדחה בשל הימנעותו של המערער מלהביא ראיות מספיקות לרצונו האמיתי והחופשי של המנוח. המערערת חויבה לשלם הוצאות למשיב.