ע"פ 3048/08

תקציר

בית המשפט המחוזי בבאר שבע הרשיע שני מערערים, יבגני וליאוניד, בשורה של עבירות הקשורות לסחר בבני אדם ולזנות. בית המשפט הרשיע אותם בקשירת קשר, סחר בבני אדם לזנות, שידול לזנות, ניהול בית בושת, פרסום שירותי זנות, כניסה לישראל שלא כדין והעלמת מידע על שוהה בלתי חוקי. ליאוניד הורשע גם במעשה מגונה, אך שניהם זוכו מכמה אישומים. עונשו של יבגני כלל חמש שנות מאסר, שנתיים מאסר על תנאי, קנס בסך 7,500 שקל ופיצוי של 15 אלף שקל לקורבן. על ליאוניד נגזרו שבע שנות מאסר, שנתיים מאסר על תנאי, קנס של 10,000 שקל ופיצוי של 25 אלף שקל לקורבן. המערערים ערערו על הרשעתם ועל גזר דינם, וטענו כי עדותה של המתלוננת אינה אמינה בשל סתירות ורצונה להישאר בישראל. בית המשפט המחוזי קיבל את עדותה של המתלוננת, מצא אותה עולה בקנה אחד עם ראיות אחרות, והגיע למסקנה כי הפללתה את המערערים לא נבעה מרצון להאריך את שהותה. ערכאת הערעור הסכימה עם הערכתו של בית המשפט המחוזי את חומר הראיות, ולא מצאה טעם לדחות את מסקנותיו. ראיות נוספות, לרבות שיחות מוקלטות ועימותים בין עדים, תמכו בעדותו של הקורבן. התמונה שעלתה ממנה הצביעה על כך שהמערערים היו מעורבים במזימה להסעת נשים לישראל למטרות זנות, כאשר הקורבן הייתה תחת שליטתם והוסדר פיצוי עבור הסעתה. עם זאת, ערכאת הערעור מצאה עילה לזכות את ליאוניד מאשמת מעשה מגונה, מחמת ספק סביר. ההרשעה המקורית התבססה על עדות הקורבן, שלא הצליחה להסיק אם המעשה היה בכפייה. בית המשפט קבע כי העונש ההולם על פשעיו של ליאוניד הוא שש שנות מאסר, בעוד שעונשו של יבגני נשמר. בתיקון זה נדחו יתר התנגדויותיהם של המערערים.