עת"מ 1648/06

תקציר

המשיב טען כי יש לדחות את העתירה משום שלא כל הצדדים הנוגעים בדבר צורפו, ובשל שיהוי סטטוטורי מצד העותרת בהגשת העתירה. השופט הסכים עם המשיב בשני המקרים. העותרים טענו כי נודע להם על הקידוח האופקי רק בשנת 2006, שהשופט מצא כי אינו אמין, והגיעו למסקנה כי העותרים ידעו עליו כבר בשנת 2003, ואף הסכימו לו. השופט הסכים גם עם טענת המשיב בדבר שיהוי ניכר בהגשת העתירה, שהייתה צריכה להיות מוגשת בתוך 45 יום מיום ההחלטה, על פי סדרי הדין. העתירה, שהוגשה שנתיים לאחר מכן, נתפסה כניסיון להכשיל את השלמת העבודות, ונדחתה בנימוקים אלה. זאת ועוד, השופט לא מצא כל פגם באישור תכנית הביוב, וקבע כי תכנית המשיב אושרה כדין, וכי טענות העותרים כי לא הייתה כזו, חסרות שחר. השופט המשיך ודן בחוות הדעת השונות שהוגשו על ידי שני הצדדים בעניין הבדיקה התכנונית של קו הביוב, והגיע למסקנה כי תכנית המשיב סבירה, וכי העותרים לא הצליחו להוכיח אחרת. לבסוף, התייחסה השופטת לסוגיית הנזקים, בקובעה כי יש להכריע בעניין זה בתביעה נפרדת לפיצויים, והזכירה כי המשיבה מחויבת על פי דין לפסוק פיצוי כאמור. העתירה נדחתה לגופה, צו המניעה הארעי בוטל, והעותרים חויבו בהוצאות המשפט של המשיב.