סע"ש 14219-12-17

תקציר

פסק דין זה נובע משתי תביעות מאוחדות בדבר פיצוי כספי הנובע מרכיבים סוציאליים הקשורים לעבודתה של עובדת לשעבר בחקלאות, גב' פרינו, ומעסיקה לשעבר, מר דפנה. גב' פרינו טענה כי מר דפנה שילם לה בחסר, לא שילם עבור עבודה בשעות נוספות ולא העניק לה הטבות מסוימות להן היא זכאית, כגון דמי הבראה, מענקים שנתיים ופיצויי פיטורים בעת פיטורים. עוד טענה כי פוטרה שלא כדין ותבעה פיצוי על כך. מר דפנה, לעומת זאת, טען כי התנהלותה של גב' פרינו פגעה בעסקיו ותבע פיצוי בגין אובדן ייצור, ביטול חוזים ופגיעה בשמו הטוב. הוא דרש גם פיצוי על אובדן ימי עבודה של עובדים ומנהלים אחרים, עיקול אשרת העבודה של פרינו ואי מתן הודעה מוקדמת והכשרת עובד מחליף. בית המשפט פסק לטובת טענותיה של גב' פרינו במידה רבה. נקבע כי מר דפנה לא ניהל רישום נוכחות כנדרש בחוק, ולכן נטל ההוכחה נפל עליו. בית המשפט קיבל את גרסתה של גב' פרינו לאירועים וקבע כי היא עבדה שעות נוספות וקיבלה שכר חסר. מר דפנה חויב לשלם לה 8,159 ₪ עבור גמול שעות נוספות. בית הדין פסק לטובתה של גב' פרינו גם בעניין דמי הבראה, מענקים שנתיים, הפרשות גמל למעסיק, דמי חגים ופדיון ימי חופשה. היא קיבלה 12,348 שקל לדמי הבראה, 5,443 שקל למענק שנתי, 10,912 שקל להפרשות לגמל, 5,181 שקל לדמי חגים ו-1,099 שקל לפדיון ימי חופשה. באשר לנסיבות פיטוריה של גב' פרינו, קבע בית הדין כי היא פוטרה על ידי מר דפנה ולכן היא זכאית לפיצויי פיטורים ופיצויים בגין היעדר הודעה מוקדמת. מר דפנה חויב לשלם 20,343 ₪ עבור פיצויי פיטורים ו-2,500 ₪ עבור הודעה מוקדמת. טענותיו של מר דפנה נדחו ברובן. בית הדין לא קיבל את טענותיו לפיצוי בגין הנזק שנגרם עקב עזיבתה של גב' פרינו, וקבע כי הנזק נבע מהפסקת העבודה, שהיא זכות המוקנית לעובדים. מר דפנה לא הביא ראיות מספיקות לנזקים בפועל, ותביעתו לפיצוי בגין אובדן ימי עבודה של עובדים ומנהלים זרים נדחתה אף היא מחוסר ראיות. בנוסף, דחה בית המשפט את תביעותיה של מר דפנה לפיצוי בגין תפיסת אשרה, אי מתן הודעה מוקדמת ואי הכשרת עובד מחליף, שכן נפסק כי מר דפנה פיטר את גב' פרינו. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו. פסק הדין נחתם ומתוארך ליום 18.3.2022.