ת"א 53821-06-14

תקציר

התובע, שרכש קרקע בשנת 1993, תבע פיצויים נגד מדינת ישראל - רשם המקרקעין, ושני נתבעים פרטיים - המנוח סעדה בסול, ועורך דינו, עו"ד מנצור, בגין מחיקת הערת אזהרה על מכירת הקרקע. התובעת טענה כי קביעותיו של פסק דין קודם הנוגע למקרקעין צריכות להוות השתק בהליך הנוכחי. עם זאת, מאחר שהתובעת ומר זועבי (ממלא מקומה) היו צדדים להליך הקודם, לא התקיימו התנאים להשתקה. בית המשפט מצא כי טענתו העקרונית של התובע בדבר התמורה ששולמה בגין הקרקע לא הוכחה ולא הייתה אמינה. בנוסף, התובעת לא הצליחה להוכיח את נזקיה הנטענים. באשר לחבות רשם המקרקעין, קיבל בית המשפט את טענות המדינה בדבר התיישנות, היעדר קשר סיבתי בין מחיקת הערת האזהרה לבין הנזק הנטען ואשמתו התורמת של התובע. גם התביעה נגד הרשם נדחתה בעילות אלה. אשר לנתבעים הפרטיים, מצא בית המשפט כי קביעות פסק הדין הקודם אינן רלוונטיות למקרה הנוכחי, שכן הן נוגעות לצד אחר. טענות התובע כנגד הנתבעים לא היו מספקות ולא משכנעות. הנתבעים טענו באופן משכנע כי הקביעות בפסק הדין הקודם התייחסו אך ורק למשפחת ג'נים. זאת ועוד, התובעת לא הציגה ראיות נוספות לביסוס ידיעת הנתבעים על זכויותיה או על זכויותיהם של צדדים שלישיים אחרים במקרקעין. לפיכך נדחתה התביעה נגד שני הנתבעים. כמו כן, בית המשפט דחה את תביעת התובעת לפיצויי עוגמת נפש עקב דחיית תביעתה העיקרית, וראה את ההליך כולו מורכב וממושך. גם פסקי הדין שניתנו בהיעדר הגנה נגד מר זועבי בוטלו. התובע חויב לשלם לכל אחד מהנתבעים, המדינה ועו"ד מנצור, הוצאות בסך 7,500 ₪ ושכר טרחת עורך דין. אשתו של המנוח סעדה חויבה לשלם לצדדים ג' 4 ו-5 סך כולל של 4,000 ₪. טענות התובעת כנגד כל הנתבעים נדחו אפוא, וגם ההודעות לצדדים שלישיים נדחו.