ת"א 36593-02-19

תקציר

התובע, שמאי מקרקעין, תבע את הנתבעים, עורך דין ומשרדו, על חלק משכר טרחתם מלקוחות שונים. בתחילה נדחתה התביעה בעילה של אי חוקיות, אך התובע ערער ובית המשפט העליון קבע כי יש לבחון מחדש את התביעה על בסיס סעיף 31 לחוק החוזים, העוסק בסעד של חוזים בלתי חוקיים. כתוצאה מכך, התיק הוחזר לערכאה נמוכה יותר להמשך חקירה. לאחר מכן ביקש התובע לגלות מסמכים ספציפיים מהנתבעים, אותם סירבו למסור, בנימוקים שונים כגון חיסיון עורך דין-לקוח ופגיעה בפרטיות. בית המשפט הורה לנאשמים לחשוף את מרבית המסמכים המבוקשים, שכן מצא אותם רלוונטיים לתיק ואינם מוגנים בזכויות משפטיות כלשהן. עם זאת, כמה פרטים ספציפיים הורו להחשיך בשל חששות לפרטיות. ההחלטה התקבלה על בסיס עקרון "הקלפים הפתוחים" בהליכים אזרחיים, המעדיף גילוי מסמכים. כמו כן הונחו הנתבעים למסור את ההודעות הנלוות למסמכים. בית המשפט החליט שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים, בהתחשב בהצלחה החלקית של בקשת התובע ובחשש הסביר של הנתבעים מפני פגיעה אפשרית בצדדים שלישיים.