עב"ל 1295/00

תקציר

הערעור הוא על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה, אשר דחה את טענת המערערת להכיר בתאונת דרכים שאירעה לה בשנת 1991 כ"תאונת עבודה" לפי חוק הביטוח הלאומי. המערער, תושב "האזור", עבד בישראל אך לא נשלח לעבוד בה על ידי שירות התעסוקה או על ידי "לשכת העבודה" כהגדרתה בתקנות הביטוח הלאומי. תאונת הדרכים בה נפצעה המערערת אירעה מחוץ לישראל, בעת שהייתה בדרכה הביתה מהעבודה. תביעתה למשיב נדחתה בנימוק שהיא התרחשה מחוץ לשטח ישראל. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי חוק הביטוח הלאומי מחייב תחולה טריטוריאלית והכרה משפטית מפורשת בזכות לתגמולים בגין תאונות מחוץ לגבולות המדינה. מאחר שהמערערת לא עמדה בתנאים הקבועים בתקנות הביטוח הלאומי, תביעתה נדחתה. בית המשפט בחן את הוראות התקנות ומצא כי הן סבירות, ואינן פוגעות בזכויות היסוד של המערער. התקנות, המרחיבות את תחולתו של חוק הביטוח הלאומי, הן חקיקת משנה של שר העבודה והרווחה. הם סבירים ונחוצים, ובית המשפט אינו יכול להרחיב את תחולתם. יתר על כן, למדינה יש אחריות לרווחת אזרחיה ותושביה, אך לא לתושבי חוץ אלא אם נאמר במפורש אחרת. גם תביעתה של המערערת לסעדים חלופיים נדחתה מאחר שלא פעלה לפי ההליך התקין. לפיכך, נדחתה העתירה להכיר בתאונה כתאונת עבודה, בעיקר בנימוקי פסק דינו של בית הדין האזורי.