ע"פ 834/79

תקציר

באוגוסט 1977 הוגש נגדו כתב אישום בגין שני סעיפים של זיוף, והוא נקבע למשפט בנובמבר ובדצמבר 1978. לאחר תחילת המשפט, התביעה לא התייצבה ביום הראשון בשעה 9:00 בבוקר ולא סיפקה סיבה להיעדרותם. השופט המתין 15 דקות מעבר למועד שנקבע, ומשלא ראה כל אינדיקציה להגעתם, החליט לזכות את הנאשם, בנימוק של היעדר הצדקה לדחייה והודאה קודמת של הנאשם בעובדות. עם זאת, התובע הגיע בשעה 10:10 וייחס את העיכוב לרשלנות בירוקרטית. השופט, שכבר הודיע על הזיכוי, הודיע לתביעה על החלטתם. המדינה ערערה לבית המשפט המחוזי, שפסק לטובתם, בנימוק של הצורך למנוע פגיעה באינטרס הציבורי. הנאשם ערער לבית המשפט העליון בטענה כי החלטת בית המשפט המחוזי פוגעת בשיקול דעתו של בית המשפט קמא. עם זאת, בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הכיר ברשלנות התביעה אך הדגיש את חומרת האישומים, השיהוי הקצר וידיעתו של השופט כי התביעה תגיע בקרוב. בית המשפט העליון הגיע למסקנה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי היה סביר ודחה את הערעור.