ה"פ 23324-07-09

תקציר

העותרת ביקשה מבית המשפט להצהיר על זכויותיה בהערת אזהרה על דירה העולה על זכויותיהם של המשיבים השני והשלישי. הערת האזהרה נרשמה לטובתה כבטוחה להלוואה שהעמידה לחברה. עם זאת, הדירה נמכרה למשיב השלישי שרכש אותה מעיזבון הבעלים הקודם המנוח (המשיב השני). העותרת טענה כי הערת האזהרה שנרשמה לטובתה וזכויות המשיבים הן אינטרסים מתחרים שבית המשפט צריך לבחון ולהכריע בהם. בית המשפט קבע כי הזכות שהוקנתה לעותר על פי הסכם ההלוואה היא משכנתא, שהיא זכות מחייבת. יתר על כן, בית המשפט מצא כי רישום הערת אזהרה לבדו אינו מקנה זכויות קניין ויש לו מימדים שליליים וחיוביים בלבד - הוא משמש מחסום מפני עסקאות סותרות והודעה לצדדים שלישיים על קיומה של זכות, בהתאמה. משכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לבחון את זכותה של המבקשת, שנבעה מהסכם ההלוואה, אל מול זכויות הבעלות של המשיבים שנרכשו באמצעות הסכמי המכר. הזכויות המתחרות שעל הפרק נותחו לפי סעיף 9 לחוק המקרקעין, הקובע כי העסקה הקודמת גוברת אלא אם האחרונה נערכה בתום לב ונרשמה בעוד הצד נותר בתום לב. בית המשפט מצא כי העותרת לא פעלה בתום לב משום שלא בחנה את הדירה המוצעת כבטוחה בקפידה מספקת. בנוסף, ציין בית המשפט כי העותרת לא הסתמכה על רישום הערת האזהרה בעת מתן ההלוואה, שכן ההלוואה ניתנה ללא ביטחונות. לפיכך, גברו זכויותיהם של המשיבים השני והשלישי על אלה של העותר. לפיכך נדחתה התביעה, וכל צד היה אחראי להוצאותיו המשפטיות.