ע"א 7708/21

תקציר

מפסק הדין בערעור עולה כי ערכאת הערעור דחתה את הערעור על סמך תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018, ודחתה עיכוב ביצוע. עיקרו של פסק הדין סובב סביב הליכי פשיטת רגל, תוך הדגשת כוונת המחוקק להעניק לחייבים הזדמנות להבראה כלכלית המותנית בתום לבם. במקרה זה מדובר בהליך פשיטת רגל שיזם נושה, בו נמצא החייב לא עומד בהתחייבויות הנדרשות, כגון אי גילוי פרטי נכסים, אי עמידה בתשלומים ואי מינוף פוטנציאל ההשתכרות. למרות הקלות חוזרות ונשנות והזדמנויות שהציעו בית המשפט והמנהל המיוחד, המערער לא תיקן את התנהגותו. משכך, סבר בית המשפט כי המשך ההליך אינו מיטיב עם הנושים והורה על ביטולו. בנוסף, בית המשפט הטיל "תקופת צינון" של שנה, ומנע פתיחה בהליך חדלות פירעון חדש עד לחלוף תקופה זו, בהתאם לתקדים שנקבע בפסק דין אל-קסאצי. פסיקה זו גורסת כי חייבים אינם יכולים לפתוח מיד בהליך חדש לאחר שהליכים קודמים בוטלו עקב מחדליהם. ההחלטה הדגישה את הצורך לבחון את הנסיבות, כגון אופיים והישנותם של מחדלים והישנות הפגיעה בנושים כתוצאה מכך. נוכח התנהגותו הפסולה העקבית של המערער, מצא בית המשפט את תקופת הצינון בת השנה ראויה, וציין כי היא מצויה ברף התחתון של תקדים משפטי מבוסס. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והמערערת חויבה לכסות את הוצאות המשיבים, ובכך חיזקה את עמדת בית המשפט בדבר שמירה על הגנת הנושים ומניעת אי ציות בהליכי חדלות פירעון.