רע"א 6507/19

תקציר

פסק הדין עוסק בסכסוך רכושי בין שני בעלי בתים משותפים שכנים בתל אביב. המבקשים, בעלי הדירה התחתונה, ערערו לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית משפט השלום, אשר דחה את תביעתם שכנגד כנגד המשיבים, בעלי הדירה העליונה. נקודות המחלוקת העיקריות היו החצר המשותפת, הבנייה הבלתי חוקית על גג הדירה העליונה והגישה לגג העליון. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ואישר את החלטת בית משפט השלום. באשר לחצר המשותפת, קבעו בתי המשפט כי מדובר ברכוש משותף וכי למבקשים אין זכות בלעדית להשתמש בה. עם זאת, המבקשים יכלו להמשיך לעשות בו שימוש סביר. החלטה זו התבססה על הקביעה כי הורי המבקשים, מהם רכשו את הדירה, הסכימו לחלוק את החצר עם המשיבים, והסכסוך הנוכחי נתפס כניסיון לזכות בזכויות בלעדיות. הנושא השני היה הבנייה הבלתי חוקית על גג הדירה העליונה, כאשר המבקשים ביקשו צו הריסה או פיצוי כספי. בתי המשפט דחו את הבקשה לצו הריסה, בנימוק של עקרונות של שיהוי, הרתעה ותום לב. הם מצאו כי הורי המבקשים היו מודעים לבנייה ובחרו להתעלם ממנה, וכי העתירה הנוכחית לא נעשתה בתום לב אלא הייתה צעד תגמול. בנוסף, המבקשים לא הוכיחו כי נגרם להם נזק המזכה אותם בסעד כספי. לבסוף, ביקשו המבקשים גישה לגג העליון, אליו ניתן היה להגיע רק באמצעות גרם מדרגות פנימי בדירה העליונה. בתי המשפט קבעו כי גרם המדרגות היה מאז ומתמיד חלק מהדירה העליונה ולא סופח לשטח, ולכן לא ניתן לאפשר גישה. החלטה זו התבססה על פרשנות בתי המשפט לראיות ולעדויות. דחייתו של בית המשפט המחוזי את הערעור הביאה לבקשת רשות ערעור זו לערכאה גבוהה יותר. עם זאת, השופט דחה את הבקשה וקבע כי המקרה אינו מעורר שאלות עקרוניות כלליות או גורם לעיוות דין משמעותי למבקשים כדי להצדיק ערעור נוסף. השופט הדגיש כי הבקשה חולקת בעיקר על החלת החוק על ידי הערכאות הנמוכות, שאינן מהוות עילה מספקת לרשות ערעור. ההחלטה התייחסה גם לטענות של כל אחד מהמבקשים בנוגע לבנייה הבלתי חוקית ולגישה לגג העליון, ומצאה אותן לא משכנעות. משכך, נדחתה בקשת המבקשים, והם חויבו בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורך דין בסך 7,000 ₪.