ת"א 3897-04-09

תקציר

הסכסוך הוא בין בעלי דוכנים בשוק העירוני בחדרה לבין הרשות המקומית. הוויכוח הוא על פינוי השוק הישן לאחר פיגוע ועל העיכוב במסירת השוק החדש. לכל תובע היה דוכן בשוק הישן והוא טען כי הנתבע איחר במסירת השוק החדש. ההליך איחד שלוש תביעות שהגישו התובעים. טענתם העיקרית של התובעים היא כי הנתבעת לא עמדה במועד האחרון עליו התחייבה להקמת השוק החדש ועליה לפצותם בשיעור המוסכם. הנתבעת טענה כי בעת אכלוס השוק החדש, חתם כל תובע על הסכם הכולל ויתור על כל תביעה. התובעים טענו כי ההסכם נחתם תחת לחץ ולכן כתב הוויתור אינו מחייב. לחילופין, גם אם ההסכם תקף, כתב הוויתור אינו חל עליהם, שכן הם לא היו חייבים לעירייה כספים בעת חתימתו. בית המשפט קבע כי לא ניתן לראות בתצהיר בא כוח הנתבע ראיה עקב מותו לפני חקירתו הנגדית. טענת התובעים כי חתמו על ההסכם תחת לחץ נדחתה מאחר שהתובעים חתמו עליו לאחר שבחנו והבינו את תוכנו. עוד קבע בית המשפט כי סעיף הוויתור בהסכם חל רק על מי שהיה לו חוב לעירייה בעת חתימתו. לפיכך, תביעותיהם של כל התובעים למעט 7 ו-8, שהיו להם חובות לעירייה, התקבלו. תביעתו של תובע 7 נדחתה מאחר שאלמנתו לא הצליחה להוכיח את תצהירה ותביעתו של תובע 8 התקבלה מאחר שהעירייה לא סיפקה את הדוכן שרכש. לבסוף, קבע בית המשפט כי טענת התובעת 10 לאי התאמה בין הדוכן שנמסר לבין הדוכן הקודם לא הוכחה ולכן נדחתה. בהתאם לכך, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לכל תובע את סכום הפיצוי הנקוב בפסק הדין, בצירוף הוצאות ההליך ושכר טרחת עורך דין.