בש"פ 7014/20

תקציר

בפסק הדין בחן בית המשפט ערעור שבו עמדה בפני המערער חזקת מסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק המעצרים, המחייבת מעצר אלא אם טעמים מיוחדים מצדיקים חלופה. שירות המבחן ראה סיכון משמעותי בשחרורו ודרש נימוקים משכנעים לכל חריגה מהמלצתו. בא כוח המערער טען לסתירות בהחלטות ועדות החקירה, תוך שהוא מציין "חולשה ראייתית" המצביעה על סיכון נמוך יותר. עם זאת, לאחר עיון בחקירות המשטרה, מצא בית המשפט ראיות עקביות לאלימות ולתקיפה המינית של המערער כפי שתוארה על ידי המתלוננת, התומכות באישומים של אלימות במשפחה ואונס. טענותיו הנגדיות של המערער במהלך העימות היו חסרות קוהרנטיות, ובמיוחד גרסתו הבלתי עקבית את יחסי הגומלין ביניהם. בית המשפט הדגיש את חזקת המסוכנות הסטטוטורית בעבירות אלימות במשפחה, וציין את יסודותיה במציאות של מקרים מסוג זה. ההחלטה נתנה עדיפות לנפגע ולשלום הציבור, ודחתה את טענות המערער בשל הראיות העקביות להתנהגותו והערכת שירות המבחן את חוסר יכולתו להכיר בצרכיה של בת זוגו. בנוסף, בית המשפט הכיר באי-דיוקים בתיעוד דברי המתלוננת על-ידי היחידה החוקרת, וקרא לשיפור נוהלי האכיפה, אך מסקנתו לא הפחיתה את הסיכון המשפטי של המערער. משכך, נדחתה העתירה לשחרור המערער בתנאים חלופיים, דבר המחזק את ההחלטה להחזיקו במעצר עד לתום ההליכים.