ת"א 39877-02-11

תקציר

פסק הדין דוחה את תביעתה של החברה לשיקום הרובע התובעת כנגד האגודה הקראית הנתבעת משני טעמים עיקריים. ראשית, הטענה בדבר ההפרש בין עלות שיפוץ בית הכנסת לבין גובה פיצויי ההפקעה נדחית בשל מעשה של בית המשפט שנקבע בפסק דין משנת 1989, החוסם את התביעה הנוכחית. מפסק הדין, יחד עם מסמכים רשמיים נוספים, עולה כי החברה בחרה במכוון שלא לתבוע הפרש זה ואף החליטה כי המדינה תפצה אותה בסכום זה. לפיכך, התביעה נדחית גם משום שהיא התיישנה זה מכבר, למעלה מ-15 שנה לפני הגשת התביעה הנוכחית. שנית, גם התביעה בדבר דמי השכירות ודמי השימוש בנכס המכונה "המחסן" נדחית. החברה לא הביאה ראיות מספיקות לכך שהעמותה לא שילמה את מלוא דמי החכירה, ומנגד הציגה ההתאחדות די ראיות כדי להוכיח את ההיפך. מכל מקום, התביעה בגין המחסן נדחית גם בשל השיהוי הרב שביצעה התובעת בהגשת התביעה, המוערך בכ-30 שנה, מבלי שניתנה כל הצדקה לשיהוי. מצבה של העמותה החמיר עם הזמן עקב אובדן מסמכים רלוונטיים, והתנהלות החברה לאורך השנים היוותה ויתור ברור על החוב. ההחלטה מתקבלת לטובת הנתבע, והתובע נדרש לשלם את הוצאות הנתבע ושכר טרחת עורך דין, בסך 80,000 ₪.