עמ"ש 55758-05-23

תקציר

המערערת במקרה זה ערערה על החלטת בית משפט קמא כי לא ניתן לערוך צוואה לפי הוראות סעיף 25 לחוק הירושה בשל פגמים שנפלו בצוואה והימנעותה של המערערת מלהוכיח כי הצוואה משקפת את רצונו האמיתי והחופשי של המנוח. בצוואה המדוברת היו שני פגמים צורניים משמעותיים: בתעודת הצוואה לא צוין כי המנוחה הצהירה על הצוואה כשלה, והייתה אי התאמה במועד חתימתה לכאורה. בנוסף, היו מספר נסיבות מחשידות נוספות סביב עריכת הצוואה וביצועה, לרבות היעדר תרגום לשפת האם של המנוח, סתירות בעדויות עדים ומעורבותו לכאורה של המערער בעריכת הצוואה. המערערת טענה כי "ליבה" של הצוואה הוסברה כראוי למנוח, אך בית המשפט דחה טענה זו והדגיש כי יש לתרגם את כל הוראות הצוואה. בית המשפט גם הביע ספק בכך שהמנוחה הבינה את תוכן הצוואה, מה גם שנראה היה שהיא מבקשת להעניק למערערת רק את הזכות להשתמש בביתה, בעוד הצוואה מעניקה למערערת את כל עזבונה. זאת ועוד, עדותו של עו"ד אוסטין סתרה את עדותו של המערער ועדים נוספים בנוגע לעריכת הצוואה ולמועד החתימה. בית המשפט מצא כי המערער לוקה בחוסר אמינות בהכחשתו את מעורבותו בעריכת הצוואה. לבסוף, ציינה השופטת כי הימנעותו של המשיב מלטעון לפסול הצוואה בהליך קודם אינה מהווה השתק שיפוטי, שכן המשיב לא היה צד להליך זה. בהסכמתו עם מסקנתו של בית משפט קמא, נדחה הערעור, והמערער חויב בהוצאות המשיב. ניתן לפרסם את פסק הדין בעילום שם.