ב"ל 34511-01-22

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב ניסיונו של עובד להכיר בליקוי הכתף שלו כמחלת מקצוע המכוסה על ידי חוק הביטוח הלאומי. התובע טען כי מצבו נבע מתנועות גופניות חוזרות ונשנות שבוצעו לאורך תקופה ממושכת במהלך עבודתו בתעש. אולם, הנתבע, המוסד לביטוח לאומי, חלק על טענה זו. הדיון התמקד בתיאוריית המיקרוטראומה, שיכולה לשמש בסיס משפטי להכרה במצבו של התובע כמחלת מקצוע. על פי תיאוריה זו, אינספור פגיעות זעירות הקשורות לעבודה שנעלמות מעינינו יכולות להצטבר ובסופו של דבר לפגוע ביכולתו של העובד לעבוד. השופטת פתחה בבירור תקופות העסקתו של התובע בתעש, וקבעה כי הוא עבד שם כ-14 שנים, עם הפסקה באמצע, עבד חמישה ימים בשבוע, במשך כתשע שעות בכל יום. השופטת גם פירטה את תפקידיו הספציפיים של התובע, שכללו פעולות פיזיות חוזרות ונשנות, אם כי לא כל הפעולות בוצעו באופן זהה או באותה תדירות. השופט הכיר בקושי של התובע לזכור את הפרטים המדויקים של עבודתו, ובמיוחד את מספר החלקים עליהם עבד מדי יום, שנע בין אחד לארבעה עשר. עם זאת, השופטת שוכנעה כי התובע ביצע תנועות חוזרות ונשנות במשך כשעתיים בכל יום לאורך כל תקופת העסקתו בתעש. השופטת קבעה כי ממצאים אלה מצדיקים מינוי מומחה רפואי שיבחן את ליקויו של התובע ויקבע את הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו למצב כתפו. החלטה זו התקבלה על סמך פסיקה קודמת ונסיבות עבודתה הספציפיות של התובעת. לפיכך הורה השופט למנות מומחה רפואי שייתן חוות דעת בנושא וכי הצדדים יקבלו הודעה על החלטה זו בנפרד.