ב"ל 4533/01

תקציר

התובע עבר תאונת עבודה ונקבעה לו גמלת נכות לצמיתות בשיעור של 20%, אותה הוון וקיבל מראש עד גיל 65. בהמשך ביקש קצבת נכות כללית, שאושרה מינואר 1999. הנתבעת ניכתה מקצבת הנכות הכללית את ערכה החודשי של קצבת הנכות הממהונת בגין נפגעי עבודה. התובע טען כי ניכוי הקצבה החודשית מקצבת הנכות הכללית אינו חוקי מאחר וקצבת הנכות מנפגעי עבודה מהוונת ולכן הוא אינו מקבל כל קצבה במקביל לקצבת הנכות הכללית. לפיכך, הוא דרש לקבל קצבת נכות כללית מלאה ללא ניכויים. הנתבע טען כי מדובר בהיוון מקדמה ולא בניתוק קשרים, ולכן, על פי חוק הביטוח הלאומי, התובע לא אמור לקבל שתי קצבאות במקביל עבור אותה תקופה. בית הדין קבע כי ניכוי השווי החודשי של קצבת הנכות בגין נפגעי עבודה מקצבת הנכות הכללית על ידי הנתבע היה כדין. פסק הדין פירט כי היוון הקצבה לא שינה את מהותה וכי עצם קבלתה בסכום חד פעמי ולא מעת לעת אינה מנתקת את הקשר בין התובע לבין המוסד ביחס לאותה קצבה. כמו כן, בית המשפט התייחס להשלכות מרחיקות הלכת של היוון וקבע כי הוא מנתק את הקשר המתמיד בין הנכה לבין המכון, ולכן התובע אינו זכאי לשתי הקצבאות בו זמנית. לפיכך, התביעה נדחתה, ונקבע כי ניכוי הערך החודשי של קצבת נפגעי העבודה על ידי הנתבעת מקצבת הנכות הכללית היה כדין.