ע"א 6330/99

תקציר

סכסוך כספי בין המשיבה מס' 1 (העמותה) לבין המשיבים 7-5, חברי האגודה, הוביל להסכם בתיווכו של משקם, לפי חוק ההסדרים למגזר החקלאי המשפחתי (חוק ההסדרים). ההסכם מחק את מרבית חובם של המשיבים לאגודה. המערערים, אף הם חברי האגודה, התנגדו להסכם ועתרו לבית המשפט המחוזי לבטלו, אך נדחו. הם ערערו לבית המשפט העליון וטענו כי יש לבטל את ההסכם משום שנחתם בניגוד לתקנון האגודה ולחובת האמונים שלה, והיטיבה רק עם חלק מהחברים. בית המשפט העליון קבע, כי מאחר שהמערערים ביקשו לבטל את תחולת ההסכם, עליהם לבטל גם את פסק הבוררות המשקם שאישר אותו. הדרך שנקבעה לביטול פסק מחזיר לפי חוק ההסדרים הייתה באמצעות ביקורת שיפוטית מצומצמת מטעמים ספציפיים. למרות שהמערערים בחרו בדרך אחרת, בית המשפט ראה בהם כמי שהגישו בקשת ביטול לפי חוק ההסדרים. נבחנו העילות לביטול פסק הבוררות המשקם, לרבות האם הוא נוגד את תקנת הציבור או שיש בו פגם מהותי. בית המשפט הסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי לא הייתה הצדקה לבטל את ההסכם על בסיס מרמה, קנוניה או חוסר טובת הנאה. באשר להפרת חובת האמונים הנטענת, קבע בית המשפט כי המערערים לא הביאו ראיות משכנעות. לפיכך נדחה הערעור, והמערערים חויבו בהוצאות משפט. החלטה זו לא יצרה תקדים, בהיותה מוגבלת לנסיבות הספציפיות.