ת"א 4621/05

תקציר

המחלוקת נסובה סביב שתי סוגיות עיקריות: הקשר הסיבתי בין נכותו של הנפגע לבין תאונת דרכים בשנת 1998, ותשלום פיצויים על ידי הנתבעים לתובע, כמפורט בחוק הביטוח הלאומי. התובעת, המל"ל, ביקשה לקבל בחזרה תגמולים ששולמו לנפגע בגין פגיעות שנגרמו לנפגע בתאונה האמורה. הנתבעים, המבטחים, טענו כי חלק מהליקויים אינם קשורים לתאונה וכי הם זכאים להחזר כספי על פי הסכם הפשרה שנחתם עם הנפגע. בית המשפט מצא כי חלק מהנכויות אכן קשורות לתאונה, וחישב את שיעור הנכות המיוחסת לתאונה כ-64.4%. עוד נקבע כי הנפגע קיבל תגמולים במשך 16 חודשים במהלך הליך התביעה, להם לא היה זכאי בשל המאסר. לפיכך, היה צורך להפחית בהתאם את הסכום הכולל שדרש המל"ל. כמו כן, בית המשפט בחן את זכות הזקיפה על פי הסכם הפשרה ופסק לטובת הנתבעים. נפסק כי הנפגע הצהיר הצהרה כוזבת בהסכם, לפיה תביעתו למל"ל נדחתה, ולפיכך על המל"ל לממש את זכותו לחייב את הנפגעים בתגמולים. המל"ל חויב להשיב את מלוא הסכום ששילמו הנתבעים, בצירוף ריבית ושכר טרחת עורך דין. סכום זה יידרש מהנפגע, אם המל"ל ימצא לנכון, בהתאם לחוק הביטוח הלאומי. פסק הדין ניתן ביום 06/11/2012, והמל"ל נדרש להשיב את הסכום האמור לנתבעים.