ע"א 24473-06-13

תקציר

הערעור מתייחס לפרשנותו של סעיף שיפוי בחוזה שנוסח על ידי המערערת 1 ונחתם בין המערערת 1 לבין המשיבה 1. נקבע כי המשיבה 1 קיבלה על עצמה אחריות מלאה לכל נזק שייגרם לרכושו או לגופו של כל אדם, עקב מעשה או מחדל של המשיבה 1 או עובדיה, והתחייבה לפצות את המערערת 1 בגין כל סכום שהמערערת 1 תידרש לשלם בקשר לנזקים אלה. עם זאת, נקבע כי אין בסעיף חובה ברורה, מפורשת וחד-משמעית למשיבה 1 לפטור את המערערת 1 מאחריות שנקבעה על ידי צד שלישי – במקרה זה, המשיב 3, עובד המשיב 1, שתבע את המערערת 1 לפיצויים. בית המשפט מצדד בגישה הפרשנית המחמירה במקרה זה, נוכח פער הכוחות והמיקוח הניכר בין המערערת 1 למשיבה 1, וקובע כי אין במשיבה 1 חובה לשפות את המערערת 1 בגין אחריותה הישירה של האחרונה כלפי המשיבה 3. המערערת 1 הוסיפה וטענה כי המשיב 1 הפר את התחייבותו לכלול את המערער 1 בפוליסת הביטוח כמבוטח נוסף, וכי הפוליסה צריכה להיות ראשונית וקודמת לכל פוליסה אחרת. בעוד שבית המשפט מכיר בהפרת חוזה זו מצד המשיבה 1 – פוליסת הביטוח שהונפקה לא כללה את תניית הבכורה – הוא מציין גם כי המערערת 1 לא התנגדה להשמטה זו לאורך כל שנות הפעלת החוזה. בית המשפט קובע כי טענה זו מוגבלת למערכת היחסים שבין המערער 1 לבין המשיב 1 ואינה חלה על המערערת 2. גם טענת המערערת 2 כי על המשיבה 2 לשאת בחיוב הראשוני או במלוא החיוב שהוטל על המערערים בשל ההשמטה בפוליסת הביטוח, נדחית, שכן טענה זו לא נטענה בפני בית משפט קמא ואין כל ראיה התומכת בה. יתר על כן, בית המשפט מוצא כי צדק בית משפט קמא בחלוקת החיובים בין הצדדים בשל קיומו של ביטוח כפול – פוליסת הביטוח של המערערת 1 אצל המשיבה 2, ופוליסת הביטוח של המשיבה 2 אצל המשיבה 1. לפיכך הערעור נדחה. המערערים נדרשים לשלם למשיב 2 10,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.